ידוע כי הרוב המכריע של התקפי הלב (אוטם שריר הלב) נגרמים עקב התפתחות טרשת עורקים בעורקים הכליליים המספקים דם לשריר הלב, קריש דם שנוצר על גבי הטרשת גורם לחסימה של העורק ולהפסקת זרימת דם אל שריר הלב. כתוצאה מכך השריר באותו אזור עובר נמק כלומר אוטם. מכאן השם "אוטם שריר הלב"  להתקף לב. 

גם רוב האירועים המוחיים נגרמים עקב טרשת המתפתחת בעורקים המובילים דם למוח. הטרשת מובילה בסופו של דבר לחסימה של העורק ולהפסקת זרימת דם אל אזור במוח. כתוצאה מכך המוח באותו אזור עובר נמק כלומר אוטם. מכן השם "אוטם מוחי" לאירוע מוחי. 

כלומר טרשת עורקים היא התהליך הבסיסי שגורם לאוטם שריר הלב וגם לאוטם מוחי. הגורמים העיקריים להתפתחות טרשת (נקראים גם גורמי סיכון) הם עישון, כולסטרול, סוכרת, לחץ דם גבוה, חוסר פעילות גופנית והשמנה.  

כלומר מניעת טרשת עורקים (או עצירת התקדמותה אם כבר קיימת) היא המפתח למנוע התקפי לב ואירועים מוחיים. 

מחקר שפורסם בכתב העת של איגוד הלב האמריקני במרץ 2016 מרחיב את היריעה כלומר מראה קשר רחב יותר בין בריאות הלב לבריאות המוח: 

החוקרים הראו שקשישים (גיל ממוצע 72) בעלי פרופיל סיכון נמוך, כלומר חסרי גורמי סיכון לטרשת עורקים, הם לא רק בעלי סיכון נמוך לסבול מאירוע מוחי או מהתקף לב לעומת בני גילם הסובלים מגורמי סיכון, אלא גם בעלי יכולת מוחית מהירה יותר של עיבוד נתונים ומפגינים קצב איטי יותר של ירידה ביכולת הקוגניטיבית, עם השנים.

מחקר נוסף שפורסם ביוני 2019 בכתב העת של הקולג׳ הקרדיולוגי האמריקני הראה שאנשים שלקו בהתקף לב נוטים לפתח ירידה ביכולתם הקוגניטיבית בשנים שלאחר ארוע הלב בשעור גבוה יותר מאשר אנשים ללא מחלת לב. 

כלומר מניעת טרשת תמנע את כל נזקיה:

התקף לב

אירוע מוחי

מחלת עורקים היקפית

מפרצת של אבי העורקים הבטני

אין אונות