טרשת עורקים- מחלה של הדופן הפנימי של העורק, היא המחלה הגורמת:
לאוטם שריר הלב - התקף לב (כאשר היא מתפתחת בעורקים הכלילים המספקים דם ללב עצמו)
לאוטם מוחי (כאשר היא מתפתחת בעורקי המוח)
לפצעים לא נרפאים ברגליים (עקב מחלת עורקים הקפית).
למפרצת בעורקים השכיחה ביותר היא מפרצת של אבי העורקים.
טרשת עורקים היא אחד הגורמים לתופעת האין אונות (אמפוטנציה)
טרשת העורקים מתפתחת באיטיות במשך עשרות שנים לפני שמופיעים בסיבוכים הללו.
טרשת העורקים היא בעצם תהליך דלקתי בדופן הפנימי של העורק הנגרם על ידי גורמי סיכון כמו: עישון, כולסטרול, לחץ דם גבוה וסוכרת. ראשית ניפגעים תאי האנדותל- אלה התאים המצפים את העורקים מבפנים. תאים אלה כאשר מתפקדים באופן תקין מפרישים חומרים: המרחיבים את העורק (ומשפרים את הזרימה בו), נוגדי דלקת ונוגדי קרישה. תאים שתפקודם נפגע מפסיקים להפריש חומרים אלה ומפרישים חומרים: המכווצים את העורק, מעוררים דלקת ומעודדים קרישה. בתנאים אלה חודר כולסטרול בין תאי האנדותל, הדבר מושך תאי דלקת לאותו איזור בדופן העורק, תאי דלקת אלה בולעים את הכולסטרול (כאילו היה מדובר בזיהום חיידקי) התאים מתנפחים ומתים, הכולסטרול נשפך מהם ומושך תאים אחרים שבולעים אותו וחוזר חלילה. האזור מתמלא כולסטרול, שברי תאים מתים ותאי דלקת חיים. בהמשך מגיעים תאי שריר חלק מעומק דופן העורק ומיצרים רקמת חיבור החוצצת בין הכולסטרול ותאי הדלקת לחלל העורק שם זורם הדם. זהו בעצם הרובד הטרשתי: מרכז עשיר בכולסטרול ותאי דלקת וכיפה של רקמת חיבור שיצרו תאי השריר החלק. לעיתים קרובות שוקע סידן על גבי הרובד הטרשתי מכאן הכינוי ״הסתיידות עורקים״ שלמעשה כוונתו לטרשת עורקים. הרובד הטרשתי עלול לגדול לתוך חלל העורק ולגרום להצרותו. אם נוצר קרע (חור) בכיפה של רקמת החיבור ודם בא במגע עם מרכז הרובד הטרשתי, הדבר גורם לדם להיקרש באופן מיידי. קריש הדם שנוצר על גבי הרובד הטרשתי חוסם את העורק תוך שניות וגורם להתקף לב (אוטם שריר הלב).

כלומר נוכחות טרשת עורקים היא כמו פצצת זמן – בכל רגע עלול להווצר קריש דם שיחסום את העורק ויגרום לאוטם לבבי. טיפול תרופתי יכל להוריד משמעותית את הסיכון לאוטם:
הרובד הטרשתי העשיר בכולסטרול ותאי דלקת הוא המועד לגרום לאוטם. במידה ומטפלים בגורמי הסיכון – במיוחד בכולסטרול ומורידים את רמתו בדם (הכולסטרול הרע-LDL) אל מתחת ל 70 מג/% (לרוב דרוש טיפול בתרופה מקבוצת הסטטינים על מנת להגיע לרמה נמוכה זו) הדבר גורם לירידת מסת הכולסטרול ברובד הטרשתי ולהעלמות תאי הדלקת. הרובד הטרשתי הופך מרובד "לא יציב" המועד לגרום לאוטם, לרובד "יציב" שהסיכוי שיגרום לאוטם קטן מאד. כמובן שאיזון יתר גורמי הסיכון יוריד עוד יותר את הסיכון לאוטם.